Dr. Lin Chalozin

History and Philosophy of Science Inst.

מכון להסטוריה ופילוסופיה של המדעים סגל אקדמי בכיר

General Information

Dr. Lin Chalozin-Dovrat studies the history and philosophy of linguistics. Questions about the nature of language—is it universal, and if so, why are there so many of them; how do young children acquire language; or does it distinguish humans from animals—are ancient inquiries with a long history. Chalozin‑Dovrat's research focuses on the modern moments when ideas about language were consolidated into an orderly science and eventually into a scientific discipline. In recent years, her research has focused on the role of spatialization of time in linguistics' scientification. The idea that the expression of time in language relies on spatial cognition has gained great popularity in cognitive linguistics since the 1970s. A careful genealogy of this idea, in the spirit of historical epistemology, reveals its affinities with modern physics and the desire of linguistics to become a natural science. This line of research led Chalozin-Dovrat to study scientific concepts, and particularly the relationship between ordinary concepts (concepts we express in everyday language) and scientific and political concepts. Dr. Chalozin-Dovrat also investigates questions of language and culture in Israeli academia adopting a critical theory approach, and her edited volume (with Y. Schwartz, H. Kotef, E. Chowers and S. Lavi), Thinking about the University: Knowledge, Politics, and Academia in Israel, is forthcoming from Tel Aviv University Press.

Research

Pridan Moshe 1966, Government Press Office
Moshe Pridan 1966, Government Press Office

TIME & SPACE IN LANGUAGE AND LINGUISTICS

Spatialization of time as a scientification strategy: Beauzée, Guillaume and the conceptual school of cognitive linguistics [Chapter]
Historical Journey in a Linguistic Archipelago: Descriptive Concepts and Case Studies, Chp. 3, 2020

The common thread interconnecting the work of Enlightenment grammarian Nicolas Beauzée (1717-1789), the typically modernist "psychomechanics" of Gustave Guillaume (1883-1960), and the conceptual school of cognitive linguistics emerging from the tumultuous 1970s American scene (e.g. George Lakoff, Leonard Talmy, Elizabeth Traugott, Ronald Langacker), is far from obvious. Yet, as I demonstrate in this essay, despite their dissimilarities these three moments in the history of linguistics exemplify a common theoretical gesture: construing grammatical time in terms of spatial concepts, which, I argue, functions in all three cases as a robust scientification strategy, meant to reinforce grammar's claim to scientificity.

Grammar as Science: Beauzée's Theory of Tense and the Metaphysics of Time [Paper]
History of Humanities, 4(1), 2019

This article aims to deepen our understanding of Nicolas Beauzée's (1717–1789) attempt to establish a science of grammar modeled upon natural philosophy. At this endeavor’s heart stood Beauzee's analysis of grammatical time. Beauzée's tense theory, first published in 1765, had a profound impact on our understanding of tense as a complex system of reference, establishing order relations between events described within discourse and the moment of speech. While historians of linguistics have recognized Beauzée's contribution to the theory of tense, its greater significance has not been hitherto appreciated: Beauzée reinvented general grammar as a modern science combining Cartesian and Newtonian principles. Building on Port Royal’s notion of general grammar, Beauzée sought to establish “grammatical metaphysics”—a sure foundation for a science of grammar. This aspiration, especially evident in his theory of grammatical time, together with Beauzée's numerous references to physics, astronomy, geography, geometry, and metaphysics, amounted to an elaborate strategy of scientification, taking the natural sciences not merely as inspiration but as a coveted epistemological ideal for general grammar’s scientific remodeling.

De l’Abstrait à l’Abstraction : Vers une définition dynamique de catégories sémantiques [Paper]
L’Information Grammaticale, 125, 2010

L’article présente une étude comparative de la locution prépositive au bord de et de son parallèle en hébreu contemporain ‘AL SAF. Ces deux locutions prépositives ont des emplois spatiaux et temporels. Dans une première partie nous discuterons les problèmes de l’application de la catégorisation concret/abstrait sur le rapport espace/temps, et inspecterons dans cette optique les discussions précédentes au sujet de la locution prépositive au bord de. Dans une deuxième partie, un examen attentif des phénomènes diachroniques et synchroniques liés aux locutions au bord de / ‘AL SAF, démontrera la réalité complexe de la logique de sélection des compléments. Dans une troisième partie nous proposerons un modèle explicatif des différents emplois, qui permet à la fois de décrire les différences syntactiques discrètes entre eux et de fournir une représentation de la continuité sémantique des phénomènes.

Body Ways: Overcoming the discrete/continuous divide in regard to spatial/temporal metaphors [Paper, In Hebrew]
שבילי גוף: יחסי זמן-מרחב במערך המופעים של צירופי יחס
Helkat Lashon, 40, 2008

Research in cognitive linguistics seems to be generally united in the view that the prepositions and prepositional compounds used for expressing relations in time are originated in spatial expressions. Diachronic evidence seems to support this view, and this directionality in semantic change – going from space expressions to time expressions – has been held to be universal (see Traugott 1978, among many others). Hence, studies of semantic change often consider temporal uses of prepositional groups to be the abstract product of their spatial concrete counterparts (Jackendoff, 1983; Sweetser, 1990; Heine & Kuteva 2002). However, the exact cognitive procedure "transforming" spatial expressions into abstract-temporal ones has not yet been determined.

This paper presents an explanatory model for the relations between temporal and spatial prepositional groups, based on the analysis of restrictions over the distribution of nominal complements. The model is demonstrated through a comparative study of a parallel prepositional group in Hebrew and French (au bord de+N2 /AL SAF+N2 [על סף]). While the typical distribution of spatial complements displays no resemblance across languages, temporal metaphors and some ambiguous uses show surprising similarities.

These findings render the space-time unidirectional hypothesis insufficient. However, when the theoretical inclination to use spatial-like models is overcome, the data collected may be more easily processed and its regularities detected.

Cohen Fritz 1958-1970, Government Press Office
Fritz Cohen 1958-1970, Government Press Office

STUDYING THE ACADEMIA: HIGHER EDUCATION IN ISRAEL

על המקום והשפה של האקדמיה בישראל: שיחה
[On the place and language of academia in Israel: A conversation [Dialogue paper, In Hebrew
תיאוריה וביקורת,2021

שיחה בין צבי בן-דור בנית ולין חלוזין-דברת, שני חוקרים שגם עוסקים בפעילות פוליטית בתוך האוניברסיטה ומחוץ לה, כדי שממקומותיהם הגיאוגרפיים והדיסציפלינריים השונים – האחד במחלקה ללימודי מזרח תיכון ואסלאם באוניברסיטת ניו יורק, האחת במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל אביב – יחשבו יחד על מקומה של האקדמיה בישראל בין צפון לדרום. בן-דור בנית בוחן את האוניברסיטה בישראל בהקשרה האסיאתי ורואה בה, מאז הקמת האוניברסיטה העברית ב-1925 ועד ימינו, אוניברסיטה מנוכרת – בניגוד לאוניברסיטאות באסיה (ובפרט בהודו ובסין), שבמהלך מאה השנים האחרונות הפכו לאוניברסיטאות מנוכרות פחות, כאלה שמארחות גופי ידע מסורתיים ומכניסות לשעריהן ציבורים רחבים יותר ורואות בהם סובייקטים לגיטימיים של ידע. בן-דור בנית פונה אל המשורר רבינדרנת טאגור ולאוניברסיטה המזרחית שהקים ומתאר אותה כדגם של אוניברסיטה מקומית מכניסת אורחים. חלוזין-דברת בוחנת את האקדמיה בישראל מבעד לשאלת השפה – אקדמיה שהיא אמנם פריפריאלית ודוברת עברית, אך מכחישה בתוקף את הפריפריאליות שלה ומדמיינת את עצמה כחלק ממרכז הגמוני דובר אנגלית. היא תוהה על משמעויותיו של הפער שנוצר בין שפת המחקר והמדע לשפה של חיי היומיום ושל המשא ומגע החברתי, ועוקבת אחר הוויכוח שניטש לאחרונה על מחויבותה של האקדמיה בישראל לעברית – ויכוח שמתקיים בין עמדה לאומית פטריוטית, המבכרת את העברית כשפת הקוממיות של העם היהודי בארצו, ובין עמדה גלובליסטית אוניברסלית המבכרת את האנגלית בשיתופי פעולה מחקריים; היא רואה בכך ויכוח מדומה בין שני קטבים שאינם אלא דגשים שונים בתוך עמדה הגמונית ניאו-ליברלית לאומנית אחת, שלעומתה יש להציע עמדה שונה של אקדמיה בפריפריה. השיחה בין השניים נעה בין ביקורת האקדמיה משוללת המקום והשפה בישראל ובין האפשרות לדמיין כאן אוניברסיטה מסוג אחר.

עתידה של האוניברסיטה: "לפני" ו"אחרי" משבר הקורונה?
[The Future of the University [Discussion, In Hebrew

The Future of the University: Post-Corona Crisis Prospects, 2020

***וידאו של הפאנל:
https://youtu.be/7sZcyJooPkE

במקביל לזיקות המתעצמות במהלך המאה ה-20 בין ידע, מדע, טכנולוגיה וכלכלה התפשטה האוניברסיטה על פני הגלובוס והפכה לאחד המוסדות החזקים בחברות רבות. אולם גלובליזציה מהירה ושינויים מפליגים במודל הממשלי והתקציבי של אוניברסיטאות רבות גם הפכו אותן לארגונים פגיעים. בעשורים האחרונים מתנהל שיח ער על מצבה של האוניברסיטה ועל הצפוּן לה במאה ה 21. האם היא עודנה קורפורציה – התאגדות של מלומדים ותלמידים, או שמא היא גוף שבו שולטת הנהלה המעסיקה עובדים? האם המחקר וההוראה באוניברסיטה הם אוטונומיים, או שהאוניברסיטה משרתת בעיקר את אלה המממנים אותה? האם האוניברסיטה צריכה להיות מחויבת לשוויון? לשרת את החברה? או אולי את השוק ואת המדינה?

משבר הקורונה הקצין כמה מן השאלות האלה וצבע אותן בצבעים דרמטיים. בישראל היו האוניברסיטאות והמכללות מבין המוסדות היחידים שפעלו ברציפות בחודשיים האחרונים. אולם המחירים היו קשים: עובדים ותלמידים נשלחו הביתה לחופשות כפויות ואחרים נאלצו להתמודד עם מצב בלתי אפשרי, שבו עליהם לעבוד או ללמוד בזמן שבו פרנסתם אינה מובטחת, הם מבודדים בבית, ומטופלים בילדים או בבני משפחה מבוגרים או חולים. ההוראה המקוונת הועלתה על נס, אבל גם עוררה רגשות מעורבים. הנסיונות להמשיך את המחקר בתנאים שבהם אי אפשר לנוע בעולם ואפילו בעיר העלו מודלים חדשים, אבל גם הכשילו אחרים. איפה אנחנו עומדים ואיזו אוניברסיטה נרצה לראות בשנים הבאות?

משתתפים:

ד”ר עינת אלבין, מרצה בכירה בפקולטה למשפטים האוניברסיטה העברית, מתמחה בדיני עבודה וחוקרת עבודה בכלכלה של שירותים וטכנולוגיה חדישה.

פרופ' יצחק (יאני) נבו, מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת בן גוריון, מתמחה בפילוסופיה אנליטית, פרגמטיזם אמריקאי ואתיקה של הידע.

ד״ר הילה דיין, מרצה בסוציולוגיה פוליטית באמסטרדם יוניברסיטי קולג׳ (הולנד), מלמדת סוציולוגיה ביקורתית ופוליטיקה גלובלית וחוקרת את החברה והמשטר בישראל, ממקימות הארגון "אקדמיה לשוויון" לדמוקרטיזציה של האקדמיה והחברה בישראל.

ד״ר לין חלוזין-דברת, חוקרת ומרצה במכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל אביב. חוקרת בגישה ביקורתית את ההיסטוריה והפילוסופיה של הרעיונות על הלשון ומוסדות ידע בישראל ובעולם. מלמדת את הסמינר "של מי האוניברסיטה? לקראת תיאוריה פוליטית של האקדמיה".

Cohen Fritz 1958-1970, Government Press Office
Fritz Cohen 1958-1970, Government Press Office

CONCEPTS, SIGNS & MEANING

The history of SPACE between science and ordinary language: What can words tell us about conceptual change? [Paper]
Perspectives on Science 27(2), 2019

Lexical evidence reveals that ordinary notions of space underwent a dramatic change from the late seventeenth century into the first decades of the nineteenth century: the word’s core meaning metamorphosed from INTERVAL to DIMENSION, revolutionizing relations between ordinary conceptions of time and space. Analyzing instances of the word in French over the years 1330–1835 indicates this conceptual change of SPACE was concurrent with growing interest in metaphysics and natural philosophy and echoed debates—provoked by Newton’s Principia (1687)—over the precise nature of space. Employing both quantitative and qualitative methodologies, I show how changes in philosophical and scientific theory reshaped the general lexicon. I argue that ordinary lexical mechanisms largely determine the manner of science’s dissemination into culture and propose a model accounting for such changes.

כנס: זמן, מרחב וזמן-מרחב במדעים
by roy wagner and Lin Chalozin-Dovrat

הצימוד בין זמן ומרחב משמש תיאוריות מדעיות רבות, ונדמה כי שני המושגים והקשר האינהרנטי ביניהם הפך זה מכבר למובן מאליו של השיח המדעי. כך, במהלך המאה ה-20, מונחים ממוקפים כמו "מרחב-זמן" ו"זמן-מרחב" החלו להופיע גם בתיאוריות מדעיות שאין להן זיקה ישירה לתורת היחסות הכללית או הפרטית, או אפילו קשר ברור עם תיאוריה פיזיקלית כלשהי. למעשה, גם תיאוריות מדעיות העוסקות באובייקטים אנושיים ובפסיכולוגיה אנושית נוטות להניח יחס הכרחי בין זמן ומרחב, החיוני לדידן לתיאור ולהסבר התופעות הנחקרות (בין אם פיזיות או מנטאליות), ולפרקים הן אף ממשיגות תופעות שונות כ"אירועים" של רצף מרחב-זמן.

המושגים זמן ומרחב מקבלים משמעויות שונות בתיאוריות מדעיות שונות, אך נדמה שמרבית התיאוריות תופסות זמן כנתון שיש לייצג במונחים מתמטיים – פורמליים או ויזואליים. כך, בדומה לטיפול המושגי השגור בנתונים מרחביים, נתונים טמפורליים מגולמים על-פי רוב באמצעים כמותיים וגרפיים, ובהעדר עקרון ייצוג ייחודי, הערכים הטמפורליים מוכפפים הלכה למעשה להגיון הייצוג של הגדלים המרחביים במערכת. כתוצאה מכך, גם תיאוריות מדעיות שאין להן זיקה משמעותית לפיזיקה נוטות לקבוע יחס של היררכיה בין ממדי המרחב והזמן.

במהלך הסדנה נרצה לבדוק כיצד תיאוריות מדעיות ממשיגות את הזמן, המרחב והיחסים ביניהם בתחומים כמו מתמטיקה, בלשנות, פסיכולוגיה ניסויית, נוירולוגיה קוגניטיבית, ביולוגיה, מדעי המחשב ורפואה, ולבחון איזה קשר מקיימות תיאוריות בתחומים אלה עם מושגים מקבילים מן התיאוריה הפיזיקלית.

נרצה לשאול:

• מהם מושגי הזמן והמרחב של תיאוריות מדעיות עכשוויות והיסטוריות וכיצד בא לידי ביטוי הקשר ביניהם? במידה שהתיאוריה עוסקת בממשק בין זמן ומרחב, כיצד היא תופסת את היחס בין שני הממדים?

• אלו צרכים מדעיים משרת הצימוד בין זמן ומרחב בדיסציפלינות מדעיות שונות? מה מקור הצימוד ומה מסביר את הצלחתו בתיאוריות מדעיות במודרנה המאוחרת?

• מהו היחס בין האובייקט הנחקר לבין זמן ומרחב בתיאוריה? באיזו מידה הממשק בין זמן ומרחב משמש כלי תיאורטי יעיל בהסבר התופעות?

• האם הממשק בין זמן ומרחב מסייע לתיאוריה לערוך מתמטיזציה של התופעה הנחקרת? באיזו מידה המתמטיזציה הנובעת מן הממשק בין זמן ומרחב משרתת את שאלות המחקר המעסיקות את התיאוריה?

• כיצד מתייחסת התיאוריה המדעית למתח בין שני המשמעים השונים של המונחים: מחד גיסא, "זמן" ו"מרחב" המובנים כממדים פיזיים ואובייקטיביים, ומאידך גיסא, "זמן" ו"מרחב" המומשגים ככשירות אנושית החיונית להכרת התופעות?

’Crisis’ in Modernity : A sign of the times between decisive change and potential irreversibilit [Chapter]

The high rate of appearance of the words ‘crisis’ in English, ‘crise’ in French and ‘Krise’ in German, has generated an ambiguous attitude among researchers. On the one hand, the growing use of the term since the mid-18th century, particularly in the social and political realms, is too significant to ignore and is deemed to reveal important information on Western European cultural history. On the other hand, ‘crisis’ and its counterparts are often used loosely, they appear in the most varied contexts and do not seem to have a stable signified. In fact, what does ‘crisis’ mean? When we describe our times in terms of crises, what exactly do we want to say?

This introductory chapter examines the concept of crisis in Modern Western European thought and its functions in philosophical, scientific and political discourses. Relating to Reinhart Koselleck’s work and many others, it shows how the concept turned into a subject matter in its own right. We argue that “the trouble with crisis”, i.e. the allegedly obscure nature of the word, is the result of several semantic processes of abstraction that the term was subject to. Contrary to the widely accepted view that abstraction equals loss of meaning, we suggest that the trends of abstraction ‘crisis’ went through are strongly meaningful, and merit semiotic, cognitive and epistemic analyses. Finally, these historical trends resulted in a number of major semantic clusters, still active today in Western European languages, rendering the concept most potent and useful for various discursive ends.

Hebrew translation of Balibar’s « Je, moi, soi » + Introduction to the *Dictionnaire des intraduisibles* [Translation & Sc. Ed.]
by Uri Landesberg and Lin Chalozin-Dovrat

A first Hebrew translation (with U. Landesberg) of an entry of the **Vocabulaire Européen des Philosophies: Dictionnaire des intraduisibles**. This huge endeavor to "philosophize in languages” is represented here by the article of Étienne Balibar (with Barbara Cassin, Charles Baladier and Alain de Libera) on the concepts “I / ME / MYSELF”, and preceded by a general introduction [in Hebrew] expounding the “untranslatables” philosophical project.

Hebrew translation of Benveniste's « De la subjectivité dans le langage » + Introduction [Translation & Sc. Ed.]
Mafte’akh, Lexical Review of Political Thought, 6, 2013

« De la subjectivité dans le langage », one of Emile Benveniste’s most influential writings, is now translated into Hebrew. The translation, preceded by a short introduction on the political and linguistic aspects of Benveniste’s concept of subjectivity, was published by the journal Mafte’akh, Lexical Review of Political Thought. The translation and the introduction [both in Hebrew] are available online.

קוד הסובייקטיביות: לקראת פרגמטיקה אודיו-ויזואלית [Paper]
Helkat Lashon, 41, 2009

[English Abstract]

During the 20th century, the study of audio-visual semiotic regularity was often modeled after linguistic theory. However, the problematic nature of the analogy between the two objects of research – natural languages and ‘film language’ – was acknowledged by film theorists and abundantly discussed (Metz 1971, Odin 1989, Colin 1992, Bordwell and Carroll 1996, Buckland 2000 among others).

Of all other fields of linguistics, Pragmatics seems to be the least propitious for the analogical framework, to which it presents a noteworthy obstacle: as a rule, the cinematic enunciation does not only refrain from designating a speaker, it obliterates the subjectivity of the utterance and puts forward a norm of objectivity. The audio-visual norm of objective enunciation is coupled with a subjectivity code: a distinctive semantic and pragmatic procedure aimed at assigning an enunciator to the audio-visual message.

Using a pragmatic and cognitive approach, the article describes the semiotic mechanism of the subjectivity code, and analyses its functions in various textual strategies. It draws on examples from classical narrative films as well as contemporary ones, and devotes a chapter to Israeli television news and investigative journalism.

The analysis demonstrates the logical, semantic and political aspects of the interdependence between the subjectivity code and the objective norm. Understood in such a way, and conscious to the nature of cinematic specificity, audio-visual pragmatics may offer strong analytical tools, enabling research and critique to address audio-visual semiotics in context.

Cohen Fritz 1958-1970, Government Press Office
Fritz Cohen 1958-1970, Government Press Office

LANGUAGE, SCIENCE & SOCIETY

כיצד יכולה התיאוריה הביקורתית לסייע לנו להבין מה קורה כעת בישראל? [Video]
מתוך אירועי שבוע הדמוקרטיה בספרייה המרכזית, מרץ 2023

John Joseph, 'Language, Mind and Body: A Conceptual History' [Book Review]
History of Humanities 5(2)
Book essay: John E. Joseph, Language, Mind and Body: A Conceptual History. Cambridge: Cambridge University Press, 2017. Pp. x+282. £88.99 (cloth).

Prendre place au-delà de la répartition des places (Taking Positions Beyond the Distribution of Positions) [Analyse]
Multitudes, 50, Sep 2012

[French follows English]
The mobilization for social justice (J14) has created a surprise in Israel, because of its intensity. This interview focuses on the origins of the movement, the critique of Israeli sovereignty. It describes the singularities of the voices which compose the popular assembly, which represents an Indignation felt throughout the country. The social and cultural heterogeneity of the protestors, the participation of the national minorities taking place in the political assembly, the enlargement of the classic critique and of the leftist critique create the conditions for a sustainable movement.
-----
Le mouvement israélien pour la justice sociale (J14) a surpris par son intensité et sa durée. Cet entretien revient sur les origines du mouvement, la critique de la souveraineté israélienne mais décrit les voies singulières qui traversent l’Assemblée du peuple, représentante du vaste courant d’indignation dans tout le pays. L’hétérogénéité sociale et culturelle du mouvement, la participation de minorités nationales prenant leur part dans la refondation de la politique, le dépassement de la gauche classique et du Bloc pour la paix font que ce mouvement peut être considéré comme durable.

Representation [In Hebrew] / ייצוג [Chapter]
The Political Lexicon of the Social Protest, Ariel Handel et al. (eds). Tel Aviv : Hakibbutz Hameuchad., 2012

In fall 2011, immediately after the height of the social protests that swept the country, The Political Lexicon Group of the Minerva Humanities Center at Tel Aviv University launched a special communal project : a “Social Protest” Political Lexicon, inviting academics and activists to reflect upon the on-going local and global social unrest. The lexicon took the shape of a book, published a year later [in Hebrew].

The entry “Representation” deals with the current crisis of representation – a crisis that is in fact inseparable from the dynamics of the neoliberal global economy. The article maintains that the global protest movements – each in its own way, and relating to its own political framework – reacted to the current semiotic and political crisis.

The demand for fair representation is one of the main assets of the revolutionary tradition, and one of the central cultural and political themes of the post-revolutionary civil imagination. Recounting the story of the local protest movement and how it approached dilemmas of semiotic and political representation, it is argued that the discourse and practices of representation are going through a comprehensive change.

Representation [In Hebrew] / ייצוג [Video]

***Illustrastion

The 2011 wave of global protests called us to re-examine the “crisis of representation” in modern democracies from the point of view of the primitive political community: any small collective of people sharing common interests. We all have some experience of such primal communities: at the neighborhood or the village where we live, in our religious congregation, at our workplace, as children at school, or as parents to children. This basic political experience – deliberating with a group of people and reaching agreement, taking action together and representing our group when dealing with other political institutions – has its own history(ies): accumulative experiments and unbelievably diverse histories of “flat politics”, or “horizontalism”. The diverse traditions of horizontal politics await its proper historiography, which can serve as a great vantage point to re-assess the democratic promise: what modern democracies promised us in terms of equality and genuine representation of shared interests, and why they could have never kept their promise. In this talk I offer a semiotic and cognitive investigation into the political concept of representation, and an analysis of the maladjustment of the modern democracies to the democratic promise. I conclude with a list of pressing questions we need to present to the national and supranational institutions that claim to represent us.